10/1/21 מאת איתי יעקב
היה זה הוגה הדעות ברל כצנלסון, ממנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, שחיבר במילותיו בין אידיאולוגיה ללבוש, בין סוציאליזם למכנסי חאקי. "הבשורה שנשאנו בליבנו לא לבשה מחלצות", כתב, "היא יצאה בטלאים קרועים, בלואים. קולותינו והליכתנו לא נתברכו בהרמוניה. פרקנו מעלינו לבושים, פרקנו נימוסים, פרקנו עולמות – לא תמיד בהבחנה מרובה". היהודי החדש שהסיר את גלותו מאירופה, עטה על עצמו בגדי עבודה לחרישת האדמה: מכנסי חאקי, חולצה כחולה, סרפן וחולצת שבת לבנה – מדים אשר ייצגו חזון, אידיאולוגיה וערכים של פשטות, שוויון, עבודה והתיישבות. שנתיים לאחר הקמת המדינה, הופיע גם הפרזנטור הלא רשמי שלה: שרוליק של הקריקטוריסט והמאייר דוש (קריאל גרדוש), לבוש במכנסיים וחולצת חאקי עם כובע טמבל לראשו. כזה שאפשר היום לרכוש בחנות של המותג אתא במחיר מבצע של 75 שקל.
בגדי העבודה המזוהים עם הקיבוץ והחלוצים הפכו למטבע נסחר בנוסטלגיה האופנתית בישראל, עד כי כבר אפשר להכריז עליהם כז'אנר בפני עצמו. מעצבים כמו אילנה אפרתי, דורון אשכנזי, הד מיינר, טלי קושניר, הולילנד, וכמובן, אתא המחודש, מפלרטטים עם האסתטיקה של בגדי עבודה בקולקציות בעיצובם, תוך שהם מטמיעים ערכים אלו לתוך כתב היד המזוהה איתם.
אפרתי, לדוגמה, משלבת את החאקי מכותנה לצד בדי משי שהיא צובעת בעצמה בבית שבמחוז אומבריה באיטליה, ואילו אוברול בגזרת אוברסייז מככב בקולקציית אביב-קיץ 2022 של מיינר תוך שהוא ממשיך לחקור צלליות ונפחים, למרות שהמעצב הצהיר כי לא מדובר בבגדי עבודה אלא בבגדים חיוניים ופונקציונליים. עם זאת, קשה שלא למצוא בהם ציטוטים לבגדי עבודה קלאסיים, למדים קולוניאליסטיים, לצבעי האדמה של המדבר הישראלי, לזיכרון הקולקטיבי.
"מציפים ערכים של צניעות, חספוס וקיימות"
בחלל התעשייתי שבו ממוקם הסטודיו של מעצב אופנת הגברים דורון אשכנזי, פינו חולצות הגברים המודפסות והצבעוניות את מקומן לשפה אחידה ונקייה. כמו פעולה של כתיבה תמה על דף חלק במחברת. צבעוניות מונוכרומטית, בדי כותנה עבים לצד ג'ינס גולמי, גזרות אוברסייז וטשטוש מגדרי, מלווים את הקולקציה התלויה על הקולבים, שעוצבה בשיתוף דפנה קירשנר. לדוגמה, ז'קט עבודה בצבע חאקי עם שני כיסים קדמיים ומכנסי דנים כחולים. מתחת לכיס של חולצת טי בצבעי אבן, מבצבץ אטיקט התפור בחוץ ועליו הכיתוב WORKWEAR 22 עם החתימה D.A. ראשי התיבות בעברית של המעצב – "ד.א" – מופיעים בתווית הפנימית ומזכירים מעט גם את החתימה של אילנה אפרתי מקו "א.א" שהשיקה כבר בשנת 1995.
למרות שהצופה מהצד עלול לחשוב כי אשכנזי רוכב על הגל העכשווי, הוא עצמו טוען כי היה כאן קודם. "כבר משנת 1990, בכל קולקציה שלי יש התייחסות למדים ובגדי צבא", אומר המעצב. "זאת גם הסיבה שבשנת 2006 פנה אליי הבמאי ערן קולירין לעצב את התלבושות לסרט הקולנוע 'ביקור התזמורת' (שיצא שנה לאחר מכן ועליו זכה אשכנזי בפרס אופיר על עיצוב התלבושות, א"י), שמדי התזמורת הצבאיים בולטים בו. העיסוק הנוכחי הוא לא חדש עבורי, להפך, אני מרגיש שאני מושך את עצמי אחורה". לדבריו, ההשראה לקולקציה הנוכחית והמשיכה לבגדי עבודה בכלל, לא מגיעה מהזיכרון הקולקטיבי הישראלי של החלוצים, אלא מפועלי המספנות של לך ולנסה (נשיא פולין לשעבר שהפעיל הפגנות ומאבקים של עובדי הספנות בשנות ה-70, א"י) על חלוקיהם הכחולים והבהירים.
את הגל הנוכחי והנראות הגוברת של בגדי עבודה בארץ, אפשר לזקוף לזכות מעצבים בינלאומיים כמו קרייג גרין הבריטי, אך גם לתחייתו המחודשת של המותג אתא – מיתוס במונחי ענף האופנה המקומי, שהוקם בשנת 1934 כמפעל לטקסטיל, נסגר ב-1985 והוקם מחדש בשנת 2016 על ידי איש העסקים והפרסומאי שחר סגל. על העיצוב הופקדה יעל שנברגר, שהפכה את המותג לתפוח אדמה לוהט בקרב צעירים בתל אביב, עם צילומים המציגים דמויות ברנז'איות על ציר שדרות רוטשילד: אשת התקשורת והתסריטאית דפנה לוסטיג, השחקן ובמאי התיאטרון ג'ייסון דנינו הולט, העיתונאי סהר שלו, השף מוטי טיטמן ואחרים.
"העובדה שיש כאן אנשים שמפיחים חיים במותג ישן (הכוונה לאתא, א"י) מעידה על הבשלה של הסגנון הזה בקרב קבוצה מסוימת של אנשים, שמעניקים לו פרשנות מחודשת ומציפים ערכים של צניעות, חספוס וקיימות", אומרת מעצבת האופנה אילנה אפרתי, מחלוצות הסגנון המתחדש בישראל. "כשעשיתי את הקו א.א בהשראת אתא, זה היה חריג בנוף ונגד את הנהנתנות של שנות ה-90. אמרו לי: 'מה, את מחזירה אותנו לימי העגלה בקיבוץ?' אבל היה לי קושי עם הרעיון שאופנה רלוונטית לרגע ורציתי להיאחז במשהו לטווח ארוך, שהוא אינו רגעי, בגד שאפשר ללבוש שוב ושוב. במבט אחורה, לא חיבקו את הצניעות הזאת בארץ".
"בגדים לחיים ולא לעבודה"
עכשיו אלו ילידי שנות ה-90 שמתרפקים על אותה נוסטלגיה. האם זו ערגה לאיזה ניקיון בראשיתי של בגדים פונקציונליים באיכות טובה כחלק משיח מתגבר על קיימות ואופנה שאינה כפופה לטרנדים? פטישיזציה למדים במדינה שבה "כל העם צבא"? או שאולי ייתכן שהפרשנות העכשווית מסמלת כמיהה לימי התום של החלוצים שבאו לעבד את הארץ שהפכה למדינה? ברוח מחאת בלפור והסלוגן "אתם עשיתם רע ואנחנו נתקן", שהצביע על הדור הקודם – בגדי העבודה החדשים והצעירים הם גם סוג של תקיעת אצבע בעין של תעשיית האופנה המהירה. מחיקון, תרתי משמע.
באביב 2015 השיקה מעצבת האופנה טלי קושניר את קולקציית הביכורים "צווארון כחול", ובה שבעה דגמים מבדי כותנה במשקלים שונים שהגיעו בשני צבעים בלבד: שחור וכותנה לא מולבנת. עכשיו היא כבר מנסחת עונה אחר עונה בגדי גברים ונשים שימושיים העשויים כותנה, פשתן ודריל. "אלו לא בגדים גדולים מהחיים", היא אומרת, "אלו בגדים מסודרים, יפים ומהוגנים מצד אחד, אבל גם מבולגנים, מקומטים ושימושיים". לדבריה, הכמיהה לבגדי עבודה מכותנה בישראל, ובראשם מכנסי החאקי, נעוצה בכך שמדובר במקבילה המקומית למכנסי הג'ינס. "כמו בג'ינס, הרעיון של מכנסי החאקי הוא שאתה לובש בגדים לחיים ולא לעבודה", היא מוסיפה, "זה מתאים לסוג החיים שאנשים חיים כאן".
חולצת הכותנה הלבנה ומכנסי החאקי של קושניר הם מעמודי התווך בסטודיו שלה בסמטת שלוש בתל אביב, שאליו עברה לאחרונה. מחירם של זוג מכנסיים מהקולקציה עומד על 875 שקל, יקר יותר מזארה, אך גם מחיר הוגן לפריט המעוצב ונתפר מחומר גלם איכותי בסטודיו הממוקם בתל אביב ולא בסדנאות יזע בבנגלדש. "הבגדים לא זולים", מציינת קושניר, "אבל אלו בגדים שמחזיקים מעמד עשר שנים ויותר. יתרה מזאת, הטקסטיל מקבל אופי כתוצאה מהשימוש הממושך בו".
"לא מדובר באפיזודה חולפת. אני מניחה שהפונקציונליות של בגדי העבודה קוסמת להרבה אנשים. זה כמו ללבוש מכנסי ג'ינס", מוסיפה מעצבת אתא יעל שנברגר. "עבור מעצבי אופנה, זה עולם ומלואו, כי אפשר לייצר כאן וריאציות אינסופיות”.
דברים דומים אומר גם אשכנזי לסיכום: "בגדי עבודה ומדים הם מגרש משחקים עבורנו המעצבים. יש לך אפשרות להתעסק בפרטים הקטנים, כמו שינוי של כיס בחולצת עבודה או ליצור ז'קט ג'ינס שמותאם לאורח החיים כאן. בסופו של דבר, אלו בגדים שמתיישנים יפה מכביסה לכביסה, בגדי נצח".